Tags » Weekly Torah Portion

Guest Blogger: Judy Stanton's Dvar Torah for Sisterhood Shabbat 5775, Parshat Bo

Note: It is my pleasure and honor to share with you a Dvar Torah written by a member of Congregation Beth Sholom-Chevra Shas, Judy Stanton. 2,334 more words

Weekly Torah Portion

Outside or Inside? Parashat Bo: Being a Jew Everywhere!

If you want to learn about the essence of the Jewish People you should consider reading Parashat Bo.

Two characteristics in defining something can be: 416 more words

English

The Lessons of Pain

By Shira Lichtenfeld
Class of 2016

“Pharaoh saw that there had been a relief … He did not heed them….” (Shemos 8:11)

As Hashem had predicted, Pharaoh met Moshe’s demand to let the Jews go free with outright refusal. 369 more words

Weekly Torah Portion

Parashat Shemot: A Few Simple, Short Thoughts, in Long Difficult Days.

The Torah Portion “Shemot” is first in the book of Exodus, which describes the transformation of the Children of Israel into a People. Here we “separate” of our Fathers and we “walk” into a different notion called WE. 660 more words

English

גיבורות בזמנים קשים: פרשת שמות

פרשת שמות: כמה מחשבות קצרות ופשוטות בימים ארוכים וקשים במיוחד

 פרשת שמות היא הראשונה בספר שמות, שמתחיל את סיפור ההיווצרות של בני ישראל כעם. כאן ניפרד מאבותינו וניכנס לשלב תודעתי הנקרא “אנחנו”, כי הרי כך נזכור גם את יציאת מצרים – בלשון “אנחנו”. הפרשה מציגה אחד מהדברים המשמעותיים ביותר בתורה דרך סיפוריהן של 5 הגיבורות שבפרשה. השתיים הראשונות – שפרה ופועה, הן המיילדות שמחליטות “לסרב פקודה”, ולא סתם פקודה אלא פקודתו של פרעה שאינו רק מלך המצרים אלא גם אלוהים עבורם. פרעה ציווה את המיילדות העבריות להרוג את כל התינוקות הזכרים, וכנגדו שפרה ופועה שמרו עליהם בחיים.

צמד הגיבורות השני הן יוכבד ומרים, שכאשר המצב מחמיר מחליטות לשמור בכל מאודן את חייו של התינוק שנולד ליוכבד, אחיה של מרים – משה. וכך, על פי הנחיותיה של יוכבד, מרים מביאה את משה אל הנהר ושומרת עליו עד שהוא נמצא על ידי הגיבורה החמישית, בת פרעה. האחרונה, למרות שידעה שהדבר מנוגד לפקודתו של אביה, מאמצת את התינוק ומגדלת אותו כבן בית.

מעשה גבורה נוסף הוא העובדה שיוכבד עצמה היא זו שבסופו של דבר הניקה את משה, בלי להכיר באימהותה, מעשה אצילי כשלעצמו.

אם ננסה למצוא דפוס בהתנהגות האצילית שאנו רואים בכל דמויותינו, אעז ואומר שכולן מחזיקות בתודעתן תשובה לשאלה אונטולוגית, שהרי משמעותה של שאלה כזו היא לבדוק את משמעות הקיום.

במסכת אבות שואלים איזה הוא הגיבור, והתשובה היא – הכובש את יצרו (אבות ד,א). ואם במסכת אבות עסקינן, הסמל של השאלה האונטולוגית שם הוא “דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון” (אבות ג,א). אך האם שאלות אלה הן הן אלו שהגיבורות החזיקו בשעת גבורתן? לתורה יש מילה שמתמצתת את מהות השאלה האונטולוגית. מילה זו היא “איכה?”. אלוהים שואל את אדם “איכה?”, איפה אתה? לא מפני שאינו יודע איפה אדם נמצא אלא כי הוא סבור שמי שרוצה לחיות חיים של אחריות ומשמעות צריך להיות מסוגל לשאול את עצמו “איפה אני?”. כי ללא השאלה הזאת לא ניתן לחיות חיים ערכיים. הרי אחרת אין ימין, אין שמאל, אין למעלה ולא למטה. גבורתן של חמש הנשים הללו באה לידי ביטוי בכך שברגעים שאנושיותן והיכולת לחשוב באופן עצמאי היו תחת איום הבינו שהרבה יותר מסוכן לחיות בלי משמעות מאשר לסכן את החיים למען משמעות. ואז כאשר המציאות דפקה על דלתן ושאלה “איפה את?” “אייך?” הן ענו את מה שדווקא משה מביא בסוף הפרשה בשיחתו עם אלוהים כאשר מול הסנה הבוער הוא נקרא להנהיג את עם ישראל. כמו משה הגיבורות ענו “הנני”, אני פה בשבילך, אני נוכחת במקום הזה, המחוייבות שלי נוגעת בערכים וברעיונות שהם מעבר לקיום הבסיסי שלי (אך בלעדיהם גם לא הייתי יכולה להתקיים באופן בסיסי).

שאלת “איכה?” היא שאלה טרנסנדנטלית. כלומר, היא אינה מוגבלת לא בזמן ולא לטקסט המקראי. זה מה שרבים קוראים לו אלוהים, או עקרונות, ערכים, אידיאלים. לא חסרים אתגרים בעולם. לא חסרות חדשות שמטרידות אותנו. לא חסרים קונפליקטים ולא חסרה שנאה. ספר שמות בתחילתו מספר לנו שאל מול שנאתו של פרעה ניתן היה “לעבוד”. וזוהי תזכורת. בכל מקום שנדמה שהשנאה היא הכלל שאמור לנהל אותנו, שחוסר המוסר הוא זה שאמור להכתיב את מעשינו, ניתן לעשות אחרת. ניתן לעצור לרגע ולשאול את עצמנו איפה אנחנו ואל מול מי נצטרך לתת דין וחשבון על עמידתנו. נבחר אל מול השנאה לאהוב, אל מול השתקה לצעוק ואל מול המוות לחיות. נהיה גיבורים בכך שנשמע את הקול הבלתי נפסק השואל “איכה?” ונאמר אלף פעמים “הנני”.

Weekly Torah Portion

Parashat Vaieji - Tiempo de despedia.... Y Bienvenida!

Y multiplicaré tu descendencia como las estrellas en el firmamento! Queres saber como se hizo posible? Lee sobre la transicion de sociedad patriarcal a pueblo. 710 more words

Weekly Torah Portion

בא לך לדעת איך נהיינו לגוי גדול? קרא את פרשת ויחי!

והיה יום בו הדברים השתנו. אחורה נשארו הימים בהם האמנו שהברכה מיועדת רק לאחד מילדנו.

לא גירשנו יותר ילדים מהבית והתחלנו לנסות להתמודד עם בעיותינו. הקול של אלוהים השתנה ולא נדרשנו יותר להקריב את בנינו אלא לזכור ולהביאם לברית. הורינו התחילו לאהוב אותנו בצורה יותר שווה ולא מכרנו נזיד עדשים אחד לשני וחלקנו את המן במדבר. עברנו מהורות עיוורת להורות שמנסה לראות, מזאת שמתקשה לנסח ברכה לבן השני שנותר ללא כלום לזאת שאומרת (כפי שאנו מברכים את ילדינו היום שבוע לאחר שבוע) ישימך אלוהים…

והאחיות לא רבו יותר על אהוב אחד, ולא היו יותר כותנות של פסים, והאחים חיו זה לצד זה באהבה ובכבוד הדדי, כך היה  שהתהלכנו יחד במדבר… הבנו שה”סליחה” היא כלי עוצמתי כדי להיפגש מחדש ולבנות.

והנה כל הילדים ניצבים סביב יעקב תוך הבנת גודל השעה והפרידה הקרבה ובאה. מצפים לברכת אביהם אך הפעם אין מריבה מסביב, יש דין אך יש גם חמלה ונראות. הפעם אף אחד לא יתחפש וגם לא יברח מיד לאחר מכן, הפעם הבנים יישארו יחד גם לאחר קבורתו של יעקב.

יעקב ביומו האחרון מתייחס לכל אחד מבניו (מלבד דינה- שחסרה שם) ואין את ה”ברכה” אלא ברכות. כאילו משהו מהסיפור משפחתי שלו נוכח בצורה שמכתיבה איך מעכשיו ראוי יהיה שנתנהג. זהו רגע לימינלי. לימינליות זה הרגע בטקסי מעבר בו עוזבים מעמד ישן וטרם נרכש  המעמד החדש.  הרגע בו בני ישראל עומדים סביב מיטתו (של יעקב) ומבורכים מסיים את ההעברה על פי  מסורת של יחידים, הבכורה, הפטריארכליות. שהרי הם הסמל והמוטיב המרכזי של ספר בראשית. לעתה ניכנס לספר שמות שהוא תחילתו של הסיפור של עם ישראל כמכלול! לא נהיה יותר יחידים נהיה לעם ולשותפים בגורל. זהו רגע המתכתב עם מעמד הר סיני בהקשר של טרנספורמציה כקולקטיב. מחברה פטריארכלית לעם….

אך העיקרון של קולקטיב לא הופך אותנו לזהים הרי כל אחד מהילדים מקבל ברכה ייחודית משלו  יש שם הכרה וכבוד לשוני שבין הבנים.

העם הזה יוצא לדרך מצויד במורשת, אנו נתהלך הלאה עם הזיכרון של מעשה בראשית…. עם פלא הבריאה, עם המקום של האדם בטבע, עם השבת, עם האמונה, עם אבותינו ואמותינו ועם התמודדויות משפחתיות כל אלה יהפכו לחיבורנו הנצחי עם הספר הזה.

כל שנה נקרא מחדש באותה התפעמות ובמקביל בחיים שמ”חוץ” לספר נתמודד 1001 פעמים עם אותם מכשולים, נריב על צדקת דרכנו, נמכור אחד לשני נזיד עדשים ונתחפש כדי לזכות במה שאולי לא שייך לנו…. אך כל פעם נלמד ונזכור שיש מקום בו אפשר להוריד את רמת התחרותיות ביננו  ושהיה יום בו התבגרנו ויכולנו להתכנס כולנו באותו חדר ולהיות מבורכים…שמתוך השוני נהיינו לשותפים ליוצרים של עתיד מפואר  כי הרי זה המסר האולטימטיבי של ספר בראשית, הידיעה שהאמונה יכולה לצור מציאות חדשה ושאנחנו בני האדם מוזמנים לטול כל פעם מחדש תפקיד אקטיבי בבריאת העולם.

Weekly Torah Portion