Tags » Halacha

למה אפיקומן במקום בשר הפסח

לעילוי נשמת זקנתי שיינדל ״באבי״ שוורץ ז׳׳ל שנולדה ביום טוב האחרון של פסח.

על פי התלמוד (פסחים קיט-קכ), כאשר הסדר חסר בשר קרבן הפסח, יש לאכול מנה נוספת של מצה במקומו, השלב שנקרא ״צפון״ ונקראת המצה אז ה״אפיקומן.״ אמנם פירוש המקורי של מילת אפיקומן הוא הקינוח שחז׳׳ל אסרו אחרי אכילת הקרבן, אבל כמה הלכות ומנהגים השייכים לבשר הפסח הועברו  למצת האפיקומן: יש לאוכלה על השובע, ואין לאכול דבר אחר אחריה, ויש לסיים לאכול אותה עד חצות. והדעת נוטה לזה, ויש לנו כבר את המצוה מדאורייתא לאכול מרור רק כאשר מצות ההקרבה קיימת, ובהעדרה יש לנו את המצוה מדרבנן לאכול מרור גם כאשר לא יכולים לאכול את בשר הקרבן. יתר על כן, על קערת הסדר באמת אמורים להיות גם בשר הפסח וגם בשר קרבן החגיגה, אך בהעדר אותם הקרבנות, אנו שמים חתיכת בשר צלוי וביצה קלויה לזכרם. ויש הרבה טקסים אחרים שיש לנו שהם לזכר מה שהיה צריך להיות, לדוגמא ספירת העומר, שלפי הרבה ראשונים כיום היא מדרבנן לזכר הספירה האמתית כפי שנקבעה בתורה.

אבל קרבנות צריכים להיות שונים. כללא דגמרא שעבר זמנו בטל קרבנו, (ברכות כו), דהיינו, אין עלינו להשלים קרבנות שיש להם זמן מוגדר שעבר. הבוקר עבר ללא כבש התמיד, ואין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, רק יש לנסות להקריב את הכבש הבא בזמנו. (יש להשלים קרבנות המוטלים על יחידים בשל הנסיבות שלהם, כגון על ידי נשים שיולדות וקרבנות אשם וחטאות, ולכן כאשר עבודת המקדש תוקן במקומה, כל גר יצטרך להביא קרבן אפילו עשורים לאחר התגיירותו, וכל אשה תצטרך להביא מספר קרבנות המתאים למספר הלידות שלה.) אם לא הִקרבנו את הפסח, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להחליף אותו, אלא במקרים מסויימים, להקריב פסח שני באייר. יתר על כן, חז”ל תקנו שאין לאכול גדיים מקולסים, כבשים וגדיים צלויים לאכילה בליל הסדר (ברכות יט):

תני רב יוסף תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להאכילן גדיים מקולסין בלילי פסחים שלח ליה שמעון בן שטח אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ.

וכן פסק הרמב”ם והשולחן ערוך, וברוב המקומות יש איסור נוסף על אכילת כל מין בשר צלוי בליל הסדר. המורם מהם, אם אין קרבן, לא רק שאנחנו לא צריכים לעשות משהו שנראה כמו שאנחנו משלימים או אוכלים בשר קרבן, יש אפילו איסור בדבר.

והכי חשוב, יש לנו את הרעיון של לימוד תורת הקרבנות (מגילה לא):

אמר אברהם לפני הקב”ה רבש”ע שמא ח”ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש”ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו’ אמר לפניו רבש”ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.

רעיון זה בא בקטעים רבים בתלמוד. כאשר אנחנו לא יכולים להקריב את הקרבנות, אנחנו לומדים את קטעי המקרא והתלמוד הרלוונטיים המתארים אותם. זהו מקור המנהג היומי של קריאת פרשיות התמיד והקטֹרת בבוקר לפני התפילות ודין תפילות המוספים בשבתות ומועדים. המנהג של הגר”א היה לקרוא כל הקטעים הרלוונטיים לקרבן הפסח בין הערבַים י׳׳ד ניסן, שהוא שעת הקרבת קרבן הפסח. הייתי מצפה שבמקום לאכול משהו בליל הסדר כאשר מגיע הזמן לאכול את קרבן הפסח, היינו קוראים קטע מהתורה או מן המשנה המתאר כיצד עושים את הפסח. למה לאכול משהו? לא ראינו דבר כזה שבמקום בשר קדשים אוכלים מדעם במקומו. ותו, אנחנו לא עושים את זה כדי להשלים או להזכיר את הקרבן השני, החגיגה, שגם חסר מהסדר! יתר על כן, בהנחה שכן נֹאכל משהו בליל ההסדר תחת הפסח, למה שיהיה מצה? אכילת מצה היא מצוה בפני עצמה שכבר קיימנו. למה אנחנו צריכים להחליף מצוה חסרה עם אחת שכבר בצענו? ומי שחסר תפילין יתעטף בטלית נוספת? למרבה הפלא, חכמי התלמוד הִניחו שתי ההנחות, שיש לאכול משהו בסדר זכר לפסח וכי הוא צריך להיות דווקא מצה, והדיון  הוא רק על איך לאוכלה, עם מרור או בלי, או לכלול את שתי אכילות המצה באכילה אחת אחרי הסעודה.

ברצוני להציע תשובות לשאלות אלו. באשר לצורך אכילת משהו במקום הפסח אנחנו צריכים להסתכל על אופיו של הקרבן. מבחינה טכנית, קרבן הפסח הוא הדוגמא היחידה של בשר קרבן שאדם מישראל בהכרח חייב לאכול. אדם יכול לחיות כל חייו בלי לאכול מכל הקרבנות אם הצורך לא מתעורר, אבל הוא לא יכול למנוע מאכילת הפסח. עד כדי כך, שאכילת הפסח היא רק אחת משתי מצוות עשה שאי-קיומם מחייב כרת. (מילה היא השניה.) כלומר, מי שאינו אוכל את הפסח נענש כמו המחלל יום הכפורים. יתר על כן, עיקר הקרבת הפסח הוא שונה במהותו מכל הקרבנות האחרים. בעוד שעיקר  הקרבנות הוא הדמים והחלבים הקרבים על המזבח, ה״ריח הנחוח״ לכפרה, אצל הפסח, למרות שדמו וחלבו גם קרבים, העיקר הוא אכילת הבשר, כדברי המשנה בפסחים ו:ו ״שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו, לערלים ולטמאים–חייב. לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאים—פטור״ ופרק ז׳ הלכה ד׳ ״חמישה דברים באים בטומאה, ואינן נאכלים בטומאה–העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וזבחי שלמי ציבור, ושעירי ראשי חודשים.  הפסח שבא בטומאה–נאכל בטומאה, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה.״  )וזה שורש כל ההלכות שהובאו ע׳׳י הרמב׳׳ם בפ׳ ב׳ דהלכות קרבן פסח: ״אין שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול.״) כחלק של תהליך חינוכי (סיפור יציאת מצרים וקיום מצוות הלילה ע׳׳פ הסדר). וכן עיקר פסח שני שיהא נאכל על מצות ומרורים, ולא בעי בל ייראה ובל יימצא, ולא הלל, ולא עוד דיני הפסח. לכן דרוש משהו דווקא לאכול מכל מקום כשאין עצם הקרבן.

אבל למה מצה? מצאתי שורה אחת בספרים הקדושים שרומזת תשובה. הב”ח (או׳׳ח תעז:ב) מציע כי מצה היא גם מצוה לאכול וגם ״זכר לחירות כמו פסח.״

ויש להבין את דברי הב׳׳ח באור שיטת רבן גמליאל:

רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו–פסח, מצה, ומרורים. פסח על שם מה? על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר “ואמרתם זבח פסח הוא לה’, אשר פסח על בתי בני ישראל במצריים, בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל; ויקוד העם, וישתחוו.” מצה זו שאנחנו אוכלין, על שם מה? על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וגאלם מיד, שנאמר “ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגות מצות כי לא חמץ, כי גֹרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה לא עשו להם.”  מרורים אלו שאנחנו אוכלין, על שם מה? על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר “וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחמר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.”

שלושת המאכלים האלו מסמלים היבטים של יציאת מצרים, ויש לאכול את כולם, להפנים את המסר. סבא זקנו של רבן גמליאל, הלל הזקן, נקט להלכה שיש לאכול את כולם בבת אחת בכריך (סנדווי׳׳ץ בלע׳׳ז) כפשוטו של הפסוק, והרמב”ם פוסק שיש לעשות את זה. פסח מזכיר שה׳ פָסח, כביכול, על בתינו במצרים, ואונקלוס תרגם שהוא ית׳ חס עלינו. כלומר, הבשר שבכריך מייצג ישועת ה׳ וזרועו הנטויה. המצה של תחילת הסדר, המצה השבורה של הא לחמא עניא, מסמלת העוני והדיכוי של העבדים ובמצרים הם צוו לאפות אותה עוד לפני יציאת מצרים, ומצת סוף מגיד, המצה השלמה, מסמלת את החפזון שהראינו כשיצאנו ממצרים, והיא הוכנה לא בגלל שהיא מזון עבדים, אלא משום שלא היה זמן כדי לאפשר לה להתחמץ לפני שיצאנו ממצרים. המצה של הכריך, שלפי הרמב׳ם ״מניח פרוס לתוך שלם, ומברך וכו׳״ מייצגת גם העוני וגם ההתלהבות הפעילה שלנו לעזוב את הגלות וללכת הביתה לארץ ישראל. המרור, כמובן, מייצג מרירות השעבוד, אבל בסופו של דבר, תורם הוא לכריך לא טעם מר, אלא טעם שמבליט את טעימות הבשר והלחם, שהם הגאולה והרצון לעזוב את הגלות.

אז מה יהיה אם הכריך המטאפורי חסר הבשר, את ההיבט של רחמי ה‘ אשר מוצג על ידי היכולת שלנו להקריב קרבנות? ומתי שהמִקדש חָרֵב, סימן מובהק שעוד לא ריחם עלינו. אם היינו כשרים, היינו זוכים לבנות את המקדש ולהקריב את קרבן הפסח. אבל הם חסרים. כל מה שיש לנו הוא כריך חרדל (החרוסת)-חסה וחסר העיקר. אז מה נעשה? נוסיף מצה. עוד מצה במקום הקרבן החסר. אם אנחנו רוצים לשקם את הבית, אנחנו חייבים להראות שאנחנו מכפילים את מאמצינו לעזוב את הגלות. נוסיף את המצה ואת החיפזון לעזוב את סיר הבשר של מצרים ואמריקה. וזה, בעזרת ה׳, יוביל אותנו בשנה הבאה לזכות לסַדר הפסח כמצוָתו.

ומזה נוכל לתת טעם למה קוראים לכספי הצדקה המיוחדים לפסח בכינוי קמחא דפסחא. והלא תמיד יש מצות צדקה לעניים ובמיוחד לקראת המועדים, ולא מצינו שלפני סוכות נקרא לצדקה ״דמי סוכה״ או ״עסרויג געלט״ וכדומה. ואתי שפיר דדמי הצדקה ילכו לקניית מעות חטים דהיינו הקמח בו נעשה תחליף לקרבן בפסח, ופירוש קמחא דפסחא הקמח שיעמוד במקום (קרבן) הפסח.

Original

לינה בפסח מצרים

ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף. ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.

Halacha

Vayakhel-Pekudei: Shabbes Observance and the Mishkan

This week’s Sedra, Vayakhel-Pekudei, continues with the theme of the Mishkan. It tells us more about the beautiful design of the Tabernacle, and the details of its construction. 548 more words

Lifestyle

Tikkun Olam and Loshon Hora

Yesterday, I wrote about less-than-positive experiences in the Jewish community, and about the nature of ostracism. It’s not a pleasant topic. As wonderful as  it would be if Jewish communities were entirely warm and inclusive, … 266 more words

Lifestyle

Practical Halacha

When I began reading Sefer HaMitzvos a few days ago, I was at first taken aback by the fact that the mitzvos I were reading about were seemingly impractical. 173 more words

Lifestyle

Gut Shabbes! (Ki Sisa)

Purim is, for better or worse, behind us, and everyone is preparing for Peysekh. It’s a busy time, and most of us are thinking of cleaning and preparing and cooking and shopping and all of the other things which come with a week long holiday in which we can’t consume or own any… 104 more words

Lifestyle

Sefer HaMitzvos

Every day- other than shabbes, of course- I go to the Chabad daily study portal to read the Chumash, Tanya and Hayom Yom. If I’m in a hurry, I sometimes read my Tehillim there, too, rather than using the beautiful Artscroll book which takes considerably longer to find and read. 234 more words

Lifestyle